רש"י על שבת פ״ו א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת פ״ו א:ז׳
7 לְמָה לֵיהּ לְמֵימְרָא לְהוּ, וְהָא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם! הָא אָמַר רָבָא: אִם הָיָה בַּיִת אָפֵל — מוּתָּר. וְאָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא: תַּלְמִיד חָכָם מַאֲפִיל בְּטַלִּיתוֹ, וּמוּתָּר.
פירוש רש"י על שבת פ״ו א:ז׳
7 ופרכינן למה ליה למימרא להו - שחרית בלאו הכי נמי לא הוו משמשי:
8 דקאמר רב הונא - דאין משמשין ביום דכתיב משלי י״ט:ט״ז בוזה דרכיו ימות דבעי צניעותא שלא יסתכלו:
9 תלמיד חכם - שהוא צנוע ולא יסתכל סגי ליה במאפיל בטליתו: